מפינוי גוש קטיף ועד משבר הקורונה

מפינוי גוש קטיף ועד משבר הקורונה

ראיון מיוחד עם הרב יוסף צבי רימון על עמותת 'תעסוקטיף' שהקים לפני 15 שנה כדי לסייע למפוני גוש קטיף למצוא עבודה, על תוכניות התעסוקה שפיתח מאז, על המשבר התעסוקתי שנקלענו אליו בעקבות הקורונה ועל הדבר החשוב ביותר בעיניו שהמדינה חייבת לעשות כבר מחר בבוקר. רמז: להקשיב

י' באב תשס"ה (2005). בבוקר יום ההתנתקות מיישובי גוש קטיף מקבל הרב יוסף צבי רימון, אז רב הקהילה של היישוב אלון שבות, טלפון מרבני גוש קטיף שמבקשים ממנו לבדוק אם בתי המלון המיועדים אכן מוכנים לקבל את המשפחות המפונות. כשהוא מגיע למקום, הוא מזהה שחלק גדול מהצרכים לא קיבלו מענה. הוא מפשיל שרוולים, מגייס מתנדבים ודואג יחד איתם להשלים ולדאוג למה שצריך.

"אמנם עברו כבר 15 שנה", מספר הרב רימון, "אבל עד היום אני זוכר את האווירה הקשה והטעונה שהייתה שם. משפחות עקורות במלוא מובן המילה שלא ידעו מה יקרה איתם מחר". "מהר מאוד זיהיתי שהבעיה הבוערת והגדולה ביותר הוא בעיית התעסוקה. 85% מהעקורים עבדו בתוך גוש קטיף וכולם הפכו ביום אחד למובטלים. ראיתי אנשים שעבדו כל חייהם, שהסתובבו ברחבי המלון ולא ידעו מה לעשות עם עצמם. הבנתי שכדי למנוע מהם לשקוע בקשיים הנפשיים שלהם, צריך קודם כל לדאוג שיהיה להם מה לעשות. בתחילה בשביל עצם התעסוקה עצמה ומהר מאוד גם בשל החשש הכלכלי הכבד שרק התווסף לעול המנטלי".

וכדברי הרמב"ם (משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳, ז׳): "מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל."

עם ההבנה החשובה הזו ניגש הרב רימון אל משרדי הממשלה ושאל אותם מה קורה עם ההבטחה למצוא לכל אחד מהמפונים מקום עבודה. כשהם ענו לו שהם לא יכולים למצוא להם עבודה, גם לא זמנית, עד שלא ידעו איפה הם יגורו, הבין הרב רימון את גודל השעה והחליט לעשות את מה שהוא יכול ולנסות למצוא עבורם, יחד עם מתנדבים שנרתמו למשימה, כמה שיותר מקומות עבודה.

"כבר בסוף יום העבודה הראשון ראיתי אותם חוזרים למלון עם אור בעיניים", הרב רימון

"הימים הם ימי חודש אב ועוד מעט חודש אלול. ידעתי שבתקופה הזו יצרני הסוכות מתחילים לעבוד, התקשרתי ל'סוכות ירושלים', סיפרתי להם על מצוקת התעסוקה של המפונים וכבר באותו יום הכנסנו 17 עקורים לעבוד שם. ההשפעה הייתה מיידית, כבר בסוף יום העבודה הראשון ראיתי אותם חוזרים למלון עם אור בעיניים".

"אני רב, כותב ספרים ועוסק רוב היום בהלכה. השמה היא ממש לא התחום שלי, אבל כשראיתי שמצד אחד העזרה לא ממש מגיעה מגופים אחרים ומצד שאני, שאני מצליח לעזור, הבנתי שאני חייב לעשות משהו והחלטתי להקים עמותה שתוקדש כל כולה למטרת העניין – מציאת תעסוקה למפוני גוש קטיף. כך קמה 'תעסוקטיף'".

פתאום קם אדם בבוקר ומצליח לעשות את מה שהמדינה הייתה צריכה לעשות

כעבור 3 שנים הצליחה 'תעסוקטיף' לסייע במציאת עבודה לכ-800 מפונים ובפתיחת כ-115 עסקים, וועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לבדיקת ההתנהלות מול המפונים אף קבעה באופן נחרץ כי 'תעסוקטיף הצליחה לעשות את מה שהמדינה הייתה צריכה לעשות'.

בעקבות מסקנות ועדת החקירה הממלכתית וההתרשמות הרבה שלהם מפועלה של 'תעסוקטיף', החליטה הממשלה לחבור לעמותה ולפעול ביחד איתה כדי לסיים את משבר התעסוקה של מפוני גוש קטיף. באותה שנה גם הוחלט להעניק לרב רימון את אות מתנדב הנשיא על פועלו, ותוך שנים ספורות הצליחה העמותה לסייע במציאת עבודה לכ-3000 מפונים ובהקמה של כ-300 עסקים. "הצלחה מעניקה לך המון כוח, וקבלת אות הנשיא משמעון פרס ז"ל הייתה מעין גושפנקה לכך שגם מדינת ישראל רואה ומעריכה את מה ש'תעסוקטיף' הצליחה לעשות. צריך להבין שרוב עולמי הוא העיסוק בתורה, אבל אני מאמין שהתורה היא תורת חסד ומרגיש זכות גדולה שהקב"ה הביא אותי למקום הזה".

"בלי תעסוקטיף היינו כנראה עוזבים את הארץ"

 פנינה אייזן פונתה יחד עם בעלה וששת ילדיה מהיישוב אלי סיני. כשהיא נזכרת בימי ההתנתקות, אי אפשר שלא לחוש בכאב ובתחושות התסכול וחוסר האונים שליוו אותה אז. "בימים שאחרי ההתנתקות לא מצאנו את עצמנו ולא הצלחנו למצוא עבודה", היא משחזרת. "בלשכת התעסוקה לא הבינו מספיק את הסיטואציה ושלחו אותי לעשות קורס פדיקור, למרות שהעיסוק הזה בכלל לא היה רלוונטי עבורי. זה היה מתסכל. הייתי עצובה מאוד, רצוצה, מתוסכלת. אפשר לומר שהייתי בסוג של דיכאון. הרגשנו שהכל סוגר עלינו ושאף אחד לא באמת רואה אותנו, שהמדינה בעטה בנו ואנחנו חסרי אונים – 6 שנים של מלחמת חורמה בבירוקרטיה הישראלית כדי לקבל את הפיצוי, מעברי הדירה התכופים, הניסיונות הכושלים למצוא עבודה והתחושה הכללית, כמעט גרמו לנו לעזוב את הארץ ולשוב לארץ מוצאו של בעלי. אלמלא 'תעסוקטיף' יש סיכוי סביר מאוד שזה מה שהיה קורה".

נקודת המפנה בחייהם של פנינה ובני משפחתה הייתה כשהחלה לעבוד במוקד המנויים של 'מקור ראשון', שנפתח ביישוב ניצן ביוזמת 'תעסוקטיף'. "תעסוקטיף הייתה הרבה מעבר לחברת השמה. במקום לזרוק איזה רעיון כוללני לאוויר כמו ההצעה לקורס פדיקוריסטיות של לשכת התעסוקה, הגיעו מתנדבי העמותה לבקר באופן אישי כל אחד מהמפונים. הקשיבו לנו, הבינו במה עסקנו לפני ההתנתקות, מהם הכישורים שלנו, במה אנחנו יכולים לעבוד כעת ומה יכול לעזור לנו לפתור את הבעיה. כל אחד באופן אישי. זו הייתה הפעם הראשונה שהיה מישהו שפשוט הקשיב לנו, שמע את מה שיש לנו להגיד, הכווין אותנו לעבודה שרלוונטית עבורנו, סייע לנו עם הכשרה מתאימה ותמך בנו מקצועית ומנטלית לאורך כל תקופת העבודה הראשונה. עד היום, בכל פעם שאני מדברת על תעסוקטיף ועל הרב רימון אני על סף דמעות. הוא באמת הציל אותי  ואת משפחתי מהמקום הגרוע שבו היינו".

"הרגשתי שיש מקום שבו אני יכול לקבל תשובה כנה וליווי עסקי אמיתי"

גם לדוד בר-כתר עזרה תעסוקטיף למצוא את מקומו בשוק התעסוקה לאחר ההתנתקות. לפני ההתנתקות עבד דוד כשכיר בחברה שמספקת שירותי מחשוב ולאחר ההתנתקות, מצא את עצמו גם הוא מובטל. "הייתי צעיר אז וידעתי שאני רוצה לפתוח עסק עצמאי בתחום המחשבים, ו'תעסוקטיף' היא זו שסייעה לנו לעשות את זה", הוא מספר. "אמנם ידענו פחות או יותר מה אנחנו רוצים, אבל תעסוקטיף העניקה לנו את הסיוע הכלכלי שהיינו צריכים כל כך בהתחלה, וליוותה אותי מקצועית בכל מה שקשור להקמה ולניהול של עסק. הם עשו הכל כדי שנצליח לאורך זמן ובעיקר הרגשנו שיש לנו מקום שבו אנחנו יכולים לקבל תשובה כנה וליווי אמיתי".

גוף ממלכתי שיתמקד במשבר התעסוקה שיצרה הקורונה

בעקבות ההצלחה של "שיטת תעסוקטיף", כפי שמכנה אותה הרב רימון, החליט הרב להרחיב את העשייה הזו גם לתחומים נוספים. עמותת 'תעסוקטיף' הפכה לעמותת 'לאופק' וכיום היא מציעה מגוון תוכניות הכשרה ותעסוקה ובהן תוכנית 'אחותינו' שמסייעת לבני ובנות הקהילה האתיופית להתקבל ללימודי סיעוד, ותוכנית 'תעסוחיל' שמסייעת לצעירים בסיכון (ביניהם חיילים בשירות וחיילים משוחררים) למצוא עבודה ולצאת ממעגל הסיכון.

כעת מנסה הרב רימון לקחת וליישם את הניסיון הרב שצברה עמותת 'לאופק', כדי לסייע גם במשבר התעסוקה הנוכחי שנכפה עלינו בשל מגפת הקורונה, ואולי כדאי למקבלי ההחלטות להקשיב למה שיש לו לומר.

"אחד הדברים הראשונים שהבחנתי בהם לאחר ההתנתקות היה שחלק נכבד מהמפונים פשוט לא יכולים להמשיך לעסוק במקצוע שלהם, חקלאים למשל, והם צריכים ללמוד מקצוע חדש. אבל גם הבנתי שהכשרות מקצועיות כוללניות זה לא מספיק, ושכדי שהם באמת ימצאו עבודה לאחר ההכשרה, חשוב למקד את ההכשרות במקצועות מבוקשים, להתאים לכל אחד את ההכשרה הנכונה בשבילו ולתת פתרון גם לכל האנשים המוכשרים שמתקשים להתחיל ללמוד כעת משהו חדש".

ביורוקרטיה לא מסוגלת לעבוד במצבי חירום

מתוך ניסיונו הרב והצלחותיו המוכחות, ממליץ כעת הרב רימון לממשלה להקים גוף מיוחד שיתמקד במשבר תעסוקת הקורונה. לתפיסתו דרוש גוף שינתח את החסמים ואת האתגרים שרלוונטיים לכאן ועכשיו ויעניק לכל מחפש עבודה הדרכה וליווי אישי במהלך חיפוש העבודה וגם בתקופה הראשונה לאחר מציאת העבודה. "כדי לפתור את המשבר המדינה צריכה קודם כל למפות את הקשים האינדיבידואליים של מחפשי העבודה בתקופה הזו, לזהות את הצרכים והכישורים השונים, לחזק את אותם אנשים ולכוון אותם כך שיוכלו בנקל למצוא את המסלול החדש.

"המדינה בהחלט יכולה לפתור את רוב בעיות התעסוקה", מציין הרב רימון, "אבל כדי שזה יקרה מהר צריך לחשוב אחרת ולזכור שבירוקרטיה לא מסוגלת לעבוד במצבי חירום. המשמעות של מצב חירום היא שצריך לקצר תהליכים, לעקוף את הבירוקרטיה, לחשוב ולפעול מחוץ לקופסה. ואם המדינה לא יודעת איך לעשות את זה, שתפנה לעמותות שכן יודעות ותעצים אותן כדי שהן יסייעו לה לפתור יחד את המשבר. אם נתנהל עכשיו עם הבירוקרטיה הרגילה לא נצליח לצאת מזה ולהגיע ליעד.

"ברוך השם זכינו למדינה נפלאה. זכינו להיות חלק מתהליך הגאולה ההולך ומתממש לנגד עינינו. נתבונן בעין טובה אחד על רעהו, ונקבל כוחות של שליחות ועשייה למען הכלל".

את השיחה שלנו מבקש הרב רימון לסכם בציטוט אחד משיריו של סבו, המשורר הרב יוסף צבי רימון:

 

"שבת גאולה מתקרבת,

אנו נמצאים במעלה יום ערבו, חי נפשי מתקרב מועד הגאולה.

פתאום תבך כל נפש על העבר, תתגעגע אל העתיד.

לאט לכם אחי, חזקו את מערכות האומה!

דברו טוב איש אל רעהו, שאלו למה תשתוקק כל נפש, 

ויזרח הקודש לפתע עלינו, ואורות אלוקים ייראו כבימי קדם".